"להכניס משולש לתוך חור של עיגול"

אז יואב ראובן הלך לבדוק את השאלה שלעתים מטרידה את כולנו- מה זה בית ספר דמוקרטי? מה זה חינוך דמוקרטי? ואיך זה עובד כאן, אצלנו, בתל אביב? ובמשפט אחד- אנחנו צריכים להשתנות. ועכשיו.

חינוך הוא נושא שנוי במחלוקת. קשה להגדיר את החינוך בישראל, בעיקר מכיוון שיש כל כך הרבה סוגים ממנו. הסוגים השונים של החינוך נותנים מקום לשאלות שונות לצמוח ולעלות בראשם של כל מיני תלמידים, כמו: האם בית הספר אמור לחנך? האם ציונים בהכרח משקפים ידע? מהי הדרך הטובה ביותר להעריך תלמיד? מהו החינוך הטוב ביותר- החינוך שבעזרתו תצא אדם משכיל וערכי אל העולם האמתי?

בית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו הוא אחד מבתי הספר המעוררים בפנינו הרבה סימני שאלה. זהו בית הספר הדמוקרטי השני שנפתח בארץ, וכיום ישנם בארץ 30 בתי ספר דמוקרטיים. הוא מכיל 600 תלמידים, מגן עד י"ב, אשר מחולקים לחטיבות: צעירה, יסודית, ביניים ותיכון. כיום, בתיכון, נמצאים 79 תלמידים- כלומר, כ-20 תלמידים בשכבה. הילדים מקבלים יחס אישי יותר וקרוב יותר, מה שנותן להם את ההרגשה שמישהו מעוניין להקשיב לדילמות הרצות בראשך.

כששאלתי את התלמידים בבית הספר האם הם מרגישים שלמורים אכפת מהם בבית הספר, הם ענו בחיוב מבלי למצמץ. "יותר מזה", אמר לי בר משכבת י"ב, "אני יכול לספר לך שמערכת היחסים שביני לבין המורים שלי היא בטוח יותר קרובה ואינטימית ממערכת היחסים שבינך לבין המורים שלך. פעם אפילו מצאתי את עצמי רב עם אנשים כדי להיכנס לשיעור ולהקשיב למורה, מרוב שכל כך אהבתי אותו והערכתי אותו בתור בן אדם."

"אנחנו מאוד מעריכים את המורים שלנו כאן בתור בני אדם", הוסיפה יאהלי, משכבת י', "אנחנו רוצים להקשיב להם ואנחנו רוצים לדבר איתם כי אנחנו מרגישים שהם רוצים את זה. אנחנו מרגישים שלהם אכפת מאיתנו ושאנחנו לא פה סתם."

גבולות מטשטשים

חינוך דמוקרטי זה מונח שקשה להבין, מתוך השאלות הרבות שצפות איתו- אם אני לומד בחינוך דמוקרטי, ובדמוקרטיה יש לי את החופש לבחור את מה שאני רוצה, אני יכול לבחור שלא ללמוד כלום ושום דבר לא ימנע ממני מלא להגיע לשיעור כזה או אחר? מה הגבולות של הדמוקרטיה כשמכניסים אותה לבית ספר, ואיך היא מסוגלת להתאים את עצמה כך שתשמור על המשמעת אך תשפר את יכולת התלמיד לקבל ידע וחינוך ממוריו?

"ברור שיש גבולות בבית ספר כזה", עונה לי מנהלת בית הספר, ציפי קלאבנר, "כמו במדינה, גם פה תלמיד לא יכול לעשות מה שמתחשק לו. יש לנו גבולות שמצליחים גם לתת גבולות לתלמידים ובאותה נשימה לתת להם את החופש ואת השחרור שבית הספר הזה אמור להעניק."

בתור דוגמה, ניקח את מערכת השעות של התלמידים. התלמידים אחראים על מערכת השעות של עצמם ויש להם את היכולת לקבוע לעצמם את סדר יומם ואת המקצועות שהם רוצים ללמוד. כמו מגמות, רק יותר פתוח. אם זאת, הם מחויבים להגיע למקצועות שהם בחרו, והם לא יכולים סתם להבריז- כמו שאדם שעובד במקום מסוים לא יכול להבריז ככה סתם. ישנם חוקים ששומרים על הסדר.

אכיפת החוקים מגיעה לעתים לשיאה בטפסי תביעה- אמצעי הנועד לאכיפת הסדר ולמניעת האלימות בבית הספר. "תלמיד יכול לתבוע תלמיד אחר, אם התנהגו כלפיו באלימות מילולית או פיזית", מספרת לי רעות, תלמידה בשכבת ד'. "הוא יכול להגיש טפסי תביעה ואחר כך ועדת המשמעת- שמורכבת מתלמידים ומורים- שומעת את המקרה וקובעת את העונש. אני, למשל, תבעתי כבר פעמיים."

ועדות הן חלק מרכזי משילוב הדמוקרטיה בבית הספר. ישנן מספר ועדות אשר קובעות החלטות לגבי נושאים חשובים בבית הספר. הועדות מכילות תלמידים, מורים ולעתים גם מורים. כלומר, לתלמידים, למשל, ישנה הזכות להשפיע על התקציב של בית הספר ולאן הוא ילך. כך, הוא גם יכול להשפיע על העונש שיקבל תלמיד על מעשה שביצע, או על אירועים שייתכנו במהלך השנה.

"דברים כאלו נותנים לך אחריות", אומר יותם, תלמיד מכיתה י"א, "אף אחד לא מחייב אותך להתנדב לוועדות ולדברים מהסוג הזה, אבל ככה אתה יכול לראות את התוצאות של הדברים שאתה עושה. מלמדים אותך להתמודד עם אחריות ועם מחויבות גם בגיל צעיר. זה אמנם נשמע קצת מפחיד שתלמיד בכיתה ג' קובע את התקציב של בית הספר שבו הוא לומד, אבל זה לא כל כך- יש מורים שתומכים ואנחנו מקבלים כלים לדעת איך להתמודד עם דברים מהסוג הזה".

מתאים לכולם

אגב, אם אנחנו כבר מדברים על תקציב, בואו נדבר על כסף. בתי ספר הנתמכים במשרד החינוך הם בתי ספר ציבוריים. משרד החינוך עוזר בעלויות בית הספר. לעומת זאת, בתי ספר שאינם נתמכים ע"י משרד החינוך (וכן, יש כאלה), הם בתי ספר פרטיים ולכן נדרש שכר לימוד יחסית גבוה לבית הספר על מנת ללמוד בבית הספר. זו אחת הסיבות שהורים רבים לא מעוניינים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר דמוקרטיים.

אם נשווה זאת לבתי הספר הדמוקרטיים שקיימים בתל אביב- בית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו נתמך ע"י משרד החינוך, ושכר הלימוד לחודש הוא כ-600 ש"ח (לא כולל מגמות). לעומת זאת, בבית הספר "קהילה" אשר פועל בתל אביב, שכר הלימוד לשנה הוא כ-16,000 ש"ח, כלומר- 1,600 ש"ח לחודש. הבדל של כ-1,000 ש"ח בין בית ספר דמוקרטי פרטי לבין בית ספר דמוקרטי ציבורי. לעיתים, כמו בבית הספר הפתוח ביפו, ישנה תמיכה של עמותת הורים חזקה אשר מצליחה לסבסד חלק מהכסף, אך גם אם זה היה ב"קהילה"- היה צורך לסבסוד של כ-62.5% משכר הלימוד כדי להגיע לשוויון בין שכרי הלימוד של בתי הספר.

עם זאת, כאשר נשאל את עצמנו מה הסיבה לכך שמשרד החינוך לא תומך בבתי ספר כמו "קהילה", נמצא שיש הבדל נוסף בין בתי הספר- חוץ מהכסף. בתי הספר הנתמכים ע"י משרד החינוך מחויבים להכניס לבית הספר כללים וחוקים האוכפים סדר ומשמעת- חוקים שלפעמים נוגדים את רוח בית הספר. כך, למשל, לבית הספר הדמוקרטי ביפו לקחו מספר שנים עד שנתמך ע"י משרד החינוך, ומאז החל לעבור שינוי בדרך בה הוא עובד ופועל. שינוי שלא התקבל בכזו קלות.

כלומר, ישנה מחלוקת מסוימת בעניין זה- מה עדיף? להיתמך ע"י משרד החינוך אך להתפשר על הכללים, או שמא לוותר על התמיכה ולהמשיך באותו מצב, למרות הקשיים? מה אתם הייתם מעדיפים לעשות, לו הייתם באותו המצב?

סטנדרטי זה טוב?

חינוך ילדים מגיל קטן לערכי הדמוקרטיה מביא לחינוך להשקפה מסוימת, שלעתים הופכת לשנויה במחלוקת. "זה נשמע אולי קצת קיצ'י", מוסיף יותם, "אבל אני חושב שמערכת החינוך, כרגע, מכניסה כל תלמיד לאיזשהי מסגרת שמתאימה לכולם, גורמת לו לזחול ולעבוד קשה ללא שום תוצאה- ואחר כך מתפלאים שהילד לא מתפתח ומשתלב שם."

"להכניס משולש לתוך חור של עיגול", מוסיפה יאהלי, והם מתחילים לצחוק.

"אני לא מוגדר כתלמיד סטנדרטי", אומר בר, "ואני יודע מה זה כשלפעמים הציונים עולים ולפעמים הם יורדים, אבל פה אתה לא מרגיש אשמה. פה אתה מתחנך, פה מדברים איתך, שואלים אותך, עוזרים לך, ככה אתה מתחבר למקום ולמורים וגם הופך לאדם טוב יותר מבחינת ידע וערכים".

בר מוסיף ומספר על מקרה שקרה לו בשנה שעברה. "היה לי מורה שלא הסתדרתי איתו, לא ראינו הכול עין בעין. ובסופו של דבר, יצא ששנינו ישבנו אחד עם השני ולמדנו לפתור את כל הסוגיות המסובכות בינינו, ביחד, והיום אנחנו מסתדרים מעולה ומדברים והכול סבבה וטוב."

אני יוצא להסתובב קצת בין הילדים במגרש. אני רואה ילדים שמחים, מאושרים, רוצים ללמוד ולקבל ידע. "אני אוהב לקום בבוקר ולהגיע לבית הספר", אמרו לי התלמידים פה אחד, "אני מרגיש שזה המקום בשבילי, ותכלס בשביל כל אחד. כל אחד יכול להתחבר למקום הזה בדרך שונה ולרצות לבוא לפה יום אחר יום".

המשפט "פה זו לא דמוקרטיה" הוא משפט שמשתמשים בו די הרבה בבתי ספר רגילים. אנחנו רגילים לחשוב שבית ספר זה משהו שקובע בשבילנו, ולא להפך. אבל למעשה, אנחנו אף פעם לא מנסים לשאול את עצמנו- מה אם כן הייתה קיימת פה דמוקרטיה? איך הייתי מרגיש בבית הספר? ואני חושב שבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו נותן לנו התשובה וגם את הרמז שכולנו צריכים- צריך לשנות את שיטת החינוך במדינה. כולנו צריכים את זה. כאן ועכשיו.