top of page

קלעי אמר- אהבה לפני קריירה?

  • יואב ראובן
  • Dec 19, 2016
  • 3 min read

לא פעם ולא פעמיים אני מקבל את ההרגשה שמה שאני מרחיב בתיכון מסמל את רמת החוכמה והידע שיש לי בחיים. כלומר, זה ברור לכולם שאם הרחבתי פיזיקה אני בטח "גאון" ואם הרחבתי מנהל אז קצת פחות, ואם הרחבתי ביולוגיה אז אני בטח אהיה רופא, אבל סוציולוגיה? פחות.

וברור שזה לא נכון. ברור לי שזו רק הרגשה ושכל אחד מומחה בתחום שלו ושזה בכלל לא קשור לחוכמה או לידע, אלא להתמודדות עם החומר ולאהבה למקצוע. אבל זו "ההרגשה". האווירה שמסתובבת כאן. ולא רק כאן. אנחנו נוהגים למדוד את המקצועות לפי השאלה- מה נחשב יותר? במקום לשאול את עצמנו- מה אנחנו יותר אוהבים? עם מה קל לנו יותר להתמודד? אנחנו רוצים לפתוח לעצמנו כמה שיותר אפשרויות בעתיד אז אנחנו הורסים לעצמנו את ההווה וגורמים לעבר להיראות מיותר.

עם זאת, הסקר שנערך לפני מספר שבועות בקשר לשאלה "האם המגמות מכינות אותנו לחיים?", התקבלה תמונה קצת שונה מאותה אווירה. לפי הסקרים שהופצו בקרב המורים והתלמידים ברחבי בית הספר, כמחצית מהתלמידים ומהמורים מרוצים מהמגמות שבחרו בהם בכיתה ט'.

בנוסף, יותר מורים ותלמידים בתיכון קלעי בחרו\ בוחרים את מקצועותיהם לפי אהבה למקצוע, ופחות לפי רצון לפתיחת אפשרויות לקריירה בחיים. אם נסביר זאת מבחינת אחוזים- 52% מכלל המורים והתלמידים הסכימו כששאלנו אותם האם הם בוחרים את מקצועותיהם לפי רצון לפתיחת אפשרויות בחיים, אך 65% מכלל המורים והתלמידים בקלעי בוחרים את המקצועות שלהם לפי רצון ואהבה למקצוע.

כי זה נחשב

עד עתה, הסקר מצביע על אווירה אופטימית בבית הספר- תלמידים בוחרים את מקצועותיהם מהעדפה אישית ומרוצים מהבחירה. אולם, באופן מוזר שכזה, הסקר מצא מסקנות נוספות ומחשידות בנוגע לתלמידי קלעי. לפי השאלון, 70% מהתלמידים לא מסכימים לעבור למגמה אחרת בבית הספר. אולם, רק 50% ציינו כי הם מרוצים מהבחירה שלהם. כלומר, ישנם תלמידים (אם נדייק, אחד מכל חמישה תלמידים), אשר נשארים במגמות שלהם מחוסר רצון, אך לא מסכימים לעבור למגמה אחרת מסיבה כלשהי. יותר מזה- מחצית מהתלמידים היו חלוקים בדעתם, כששאלנו אותם האם הם חושבים שהחומר שהם לומדים בבית הספר, יעזור להם בחיים.

כלומר, נוצר פה איזשהו מצב מוזר שכזה- ישנה קבוצה של תלמידים שנמצאים במגמות שלא מתאימות להם, אך לא מוכנים לעבור מסיבה כלשהי, ובנוסף- חלקם לא בטוח שהחומר הזה בכלל יעזור לו בחיים. ונשאלת השאלה- מדוע הם מגיעים למצב הזה? אם מערכת החינוך נותנת לך את האופציה ללמוד את המקצועות שאתה אוהב, מדוע הם לא מנצלים את זה לטובתם?

"כי זה נחשב", עונה לי אחד מהתלמידים ששאלתי, "כי יש תלמידים שלוקחים את המקצועות הללו רק כי כולם לוקחים, כי זה נחשב בבית ספר וזה נחשב בעיני המדינה. זה כמו מתמטיקה- בית הספר והמדינה מקדמים חמש יחידות מתמטיקה בטענה ש"זה יותר נחשב". אבל אם היו אומרים ההפך- אם היו טוענים ששלוש יחידות זה הדבר הנחשב ביותר והיו מביאים מספיק טענות שיתמכו בגרסה הזאת. לאן אתה חושב שרובם היו הולכים?".

תלמיד נוסף ענה לי כי "אני מכיר פה הרבה תלמידים שאוהבים את המקצועות הריאליים כמו אומנות, ציור, צילום וספרות אבל מפחדים לגשת מהטענה שזה פחות יקדם אותם בחיים. זו הגישה היום- תיקח את מה שיעשה אותך טוב יותר, לא את מה שיעשה אותך מאושר יותר. בסוף תהיה מאושר יותר, בעתיד, כשיהיה לך הרבה כסף ואישה וילדים ועבודה יציבה. זה איך שזה עובד היום".

ומתוך מספר הילדים שענו על השאלון, מספר כפול של תלמידים ענו שהם מרחיבים מקצועות ריאליים ממספר הילדים שענו כי הם מרחיבים מקצועות אומניים.

ומה כל זה אומר עלינו? מה זה אומר על בית הספר שלנו ועל מה שהוא מייצג? האם זה מייצג שאיפה למצוינות, להישגים, לציונים טובים יותר? האם זה מייצג אהבה והערכה למקצוע, למורה, לבית הספר עצמו? והכי חשוב- מה אנחנו צריכים לעשות עם זה? מה שבטוח- קלעי צריך להתקדם מהמקום בו הוא נמצא כעת.


Comments


עוד כתבות
פוסטים אחרונים
חפשו אותנו 
  • Facebook Long Shadow

    © 2017 by Hamegafon. Proudly created with Wix.com

    • Facebook Clean Grey
    bottom of page